מיתוסים ומציאות על תזונה לכלבים וחתולים

מיתוס 1: “אני מאכיל את חיית המחמד שלי בחטיפים; זה טעים לה”

חטיפים טעימים לך. כלבים וחתולים מגיבים לטעם בצורה שונה מבני אדם. בניגוד לדעה הרווחת, לחתולים אין נטייה גנטית ליהנות מדברי מתיקה. זאת ועוד, חטיפים ושאריות מן השולחן שלנו לא יכולים לבוא במקום מזון ייעודי לבעלי חיים. אם בעל החיים ניזון באופן קבוע מחטיפים ושאריות, הדבר עלול לגרום לו להפרעות עיכול, לעודף משקל או להתפתחות סוכרת.

מיתוס 2: “זה מזון טוב, יש בו הרבה בשר, זה מה שכתוב על התווית”

בבחירת מזון לכלב או לחתול שלך בחנות, אתה בדרך כלל מסתכל מה כתוב על התווית. המידע הזה אכן יכול לעזור מאוד בבחירה, במיוחד אם אתה מבין את המשמעות של סימנים מסוימים. החוק מחייב את יצרן המזון לפרט את הרכיבים לפי סדר יורד של ריכוזם במוצר לפני שהוא עובר חימום. לכן, חומרים מסוימים המכילים הרבה מים עשויים להופיע בראש הרשימה ולהוביל לרושם המוטעה שהם הרכיבים העיקריים במזון. כך, לדוגמה, לאחר חימום בשר, המים שהיוו 75% -70% ממנו מתאדים, ונותרים רק 4-5% של חלבונים.

מיתוס 3: “החתול שלי חייב לשתות חלב”

גורי חתולים אכן שותים חלב אם, אבל חתולים בוגרים אינם זקוקים לו! ההיפך הוא הנכון. גור חתולים זקוק לחלב אם, אבל ככל שהוא מתבגר הוא מאבד בהדרגה את היכולת לעכל לקטוז (סוכר החלב). נוסף על כך, חלב פרה שונה מאוד מחלב חתולים. הוא אינו מתאים לגורי חתולים ועלול לגרום להם להפרעות בעיכול ושלשולים.

מיתוס 4: “מזון יבש אינו בריא לחתולים. הוא גורם להיווצרות אבנים בדרכי השתן של החתול”

מזון יבש לא גורם להיווצרות אבנים בדרכי השתן. להיפך: מזון ייעודי ואיכותי מיוצר במיוחד על מנת למנוע אבנים בכליות ובדרכי השתן של כלבים וחתולים. האבנים הן הצטברות של גבישי מלחים מינרליים, ולרוב הן נוצרות עקב הפרעות בחילוף החומרים שנגרמות כתוצאה מכמות גבוהה של מינרלים מסוימים, אבנים אלו לפעמים אף חוסמות את דרכי השתן.

מיתוס 5: “השמנה פחות מסוכנת לחתולים מאשר לכלבים”

גם כלבים וגם חתולים הסובלים מהשמנה נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות במחלות רבות. עודף המשקל מגביר במיוחד את הלחץ המופעל על המפרקים, והדבר עלול לגרום לכאבים ולהתפתחות דלקות פרקים, לגרום לסוכרת ולבעיות נלוות. גם כלי הדם, הכבד והכליות נפגעים ממשקל עודף. כדי לחזור למשקל תקין, בעל החיים זקוק לדיאטה. נוסף על כך יש למנוע מהכלב גישה חופשית למזון ולהגביר את רמת הפעילות הגופנית שלו, וכך להחזירו ליכולת התנועה הקודמת שלו. כשמדובר בחתולים, עדיף להמשיך לאפשר להם גישה חופשית למזון, אך אין לעלות על המינון המומלץ על ידי היצרן.

מיתוס 6: “אם הכלב כל הזמן מבקש לקבל אוכל, זה אומר שהוא רעב”

ישנן כל מיני סיבות שבגללן כלב עשוי להתחנן לקבל אוכל. למשל: – הרגל גרוע שהבעלים הקנה לכלב כאשר נתן לו חטיפים ושאריות מהשולחן בין

הארוחות וכך לימד אותו “להתחנן” לקבל אוכל; – לכלב יש “מתחרים” אחרים בבית (למשל כלב אחר) והוא חושש שאין מספיק אוכל; – שעמום, חוסר פעילות; – האכלת יתר;. – הפרעות הורמונליות או הפרעות עיכול.

אפילו אם נראה לך כי המנה המומלצת על ידי היצרן קטנה מאוד, אין להגדילה ללא התייעצות עם וטרינר. במזון המיוצר בייצור תעשייתי קיים ריכוז גבוה של רכיבים תזונתיים, והכמות ויחסי הגומלין שלהם מאוזנים היטב ותואמים באופן מלא לצרכיהם של בעלי החיים.

מיתוס 7: “כלבים קטנים זקוקים לאותה כמות קלוריות כמו הגדולים”

כל כלב בוגר חייב לאכול ביום כמות קלוריות מסוימת כדי לשמור על משקל תקין. כלב שרמת הפעילות שלו נמוכה זקוק לפחות קלוריות מכלב שרמת הפעילות שלו גבוהה, וגורים או כלבות הרות או מיניקות זקוקים אף ליותר קלוריות. כלבים קטנים זקוקים לפי 2 יותר קלוריות לכל קילוגרם ממשקלם לעומת כלבים גדולים. הדבר נובע ראשית כל מכך שכלבים קטנים הם בדרך כלל פעילים יותר וישנים פחות מהכלבים הגדולים שרמת הפעילות שלהם בינונית. צריכת האנרגיה יכולה להשתנות במידה ניכרת בהתאם לרמת הפעילות הגופנית והמצב הפיזיולוגי של חיה, על מנת לשמור על בריאותו של הכלב, חשוב לבחור מזון הנכון עבורו.

מיתוס 8: “שוקולד בריא לכלבים”

זהירות! שוקולד מכיל תיאוברומין, אשר מינון גבוה ממנו עלול לגרום להפרעות חמורות בתפקוד הלב, בנשימה ובפעילות מערכת העצבים. מאתיים גרם של שוקולד מריר עלולים לגרום למותו של כלב בינוני בגודלו. לכן יש להיות זהירים ולהתריע בפני ילדים ואורחים שאין להאכיל כלבים בשוקולד.