"ליטוף יכול לחזק את הפחד של הכלב".
אמת מדעית או מיתוס נוראי ומיושן?
אני רוצה להמחיש עד כמה הטענה שליטוף בהכרח יגביר את הפחד של הכלב דרך סיפור ודוגמאות במקום לשפוך עליך עובדות מדעיות. בכל השנים שפפו איתי (הפודל שלי מזה 12 שנה) אנחנו מבקרים ווטרינרים ולא הייתה לנו בעיה לעבור טיפולים רפואיים בקלות. בשנה האחרונה פפו חלה במחלה כרונית והיה נזדקק להמון טיפולים, בעיקר בדיקות דם וזריקות דיי כואבות וזה הוביל אותנו למצב שעכשיו, בכל פעם שאנחנו רק נכנסים למרפאה הוא רועד מפחד. הווטרינרית הקבועה שלנו עדיין לא התחילה טיפול והוא כבר רועד. עכשיו, אני חייב לעבור איתו הרגלה מחודשת למרפאה ולטיפולים ווטרינרים אחרת המצב רק ילך וידרדר.
רוב המאלפים, במצבים כאלה, יגידו בצדק רב להתחיל להגיע למרפאה לביקורים ללא טיפולים בכלל ולעשות לכלב כיף. הצוות יכול להאכיל אותו, אנחנו יכולים לעשות איתו תרגילים, אפשר לשחק ובגדול כל מה שפפו יאהב לקבל כדי לשנות את הרגש והיחס שלו למרפאה. בהמשך אפשר לשלב יותר ויותר את הווטרינר בתהליך ולהוסיף טיפולים קלים ולהתקדם משם בהדרגה. תהליך דומה אפשר לעשות כאשר כלב מפחד מהברשות או תספורות או פחד מאנשים זרים ועוד.
כלומר, ברוב המקרים של פחד רוב אנשי המקצוע ימליצו לקשר את הדבר המפחיד לחטיפים או משחק כדי לקשר לכלב חוויה נעימה לחוויה לא נעימה עבורו.
איכשהו…לא מבין איך…כאשר מדובר על פחד מרעמים ביום סוער או נפצים או רעשים חריגים שגורמים לכלב לרעוד אסור ללטף אותו. מגוחך מבחינתי לעשות שימוש בחטיפים ומשחק שיש להם השפעה הרבה יותר חזקה על הכלב מאשר ליטופים כאשר הכלב מפחד מהווטרינר או מאנשים או מתספורות אבל כאשר הוא רועד מפחד מרעמים הליטוף יגביר את הפחד שלו ולכן יש להימנע ממנו לחלוטין (אפילו עם כלבים שנרגעים במגע).
ההפרדה הזו חסרת כל ביסוס מדעי לפי מה שידוע לנו היום.
ראשית, ליטוף יהווה חיזוק ממש חלש במקרה הטוב ורק לכלבים שמאוד אוהבים מגע ומוכנים לקבל אותו ברגעי פחד. כלבים שלא אוהבים מגע או נרתעים ממנו ברגעי פחד ליטוף יכול שלא להשפיע או לגרום לכלב להתרחק מאיתנו כשנרצה ללטף אותו מתוך רצון להרגיע.
הנה ההסבר המדעי למי שרוצה ללמוד לעומק – המדע יודע לומר לנו היום, דרך מחקרים, שפחד לא ניתן לחיזוק ע"י חטיף או ליטוף. אנחנו כן יכולים להגביר את ההתנהגות שנובעת מהפחד בעזרת חיזוק אבל אין לנו דרך למדוד אם הרגש התגבר.
רגש הוא מצב של הלך רוח (state of mind) ולא של התנהגות. מוביל להתנהגות ולא ההיפך. דחף ודרייב פנימי גם יובילו להתנהגות (כמו רעב, צמא, ריח של נקבה מיוחמת ועוד). כל רגש שכלב חווה, כמו בני האדם, עובר עיבוד באיבר במוח שנקרא האמיגדלה. זו נקודה חשובה להבנה –
האמיגדלה מעורבת בוויסות הפעולה של המערכת ההורמונלית ושל מערכת העצבים האוטונומית. היא מעוררת את התגובה הראשונית לגירוי וקובעת האם כדאי להיחשף אליו או להימנע ממנו. האמיגדלה מקוטלגת לרוב כאזור רגשי המקושר לתהליכים של פחד. היא רגישה מאוד להורמוני דחק והיא מעורבת בוויסות רגשי ובתגובה הרגשית לסכנה בהתאם לכך, האמיגדלה לא מבינה שפה, לא מבינה היגיון ולכן לא יכולה להבין חיזוקים וענישה, היא בעיקר אחראית על רגש.
בואו נפשט את זה – האמיגדלה מחליטה מה מסוכן ומה לא על סמך תורשה גנטית ועל סמך למידה סביבתית (ניסיון). אם אנחנו או כלב נעצור רגע לחשוב אם מסוכן לנו או לא יש מצב שזה כבר יהיה מאוחר מידיי. האמיגדלה מתחילה שרשרת תגובות במוח ששומרת עלינו מפני סכנה. למשל, דוב שמופיע במחנה שלנו ורוצה לאכול אותנו. אחת הדרכים של האמיגדלה ללמוד מה מסוכן ומה לא היא דרך התניה פבלובית (קלאסית), צימוד בין שני גירויים באופן שחוזר על עצמו ללא תלות בכל גורם חיצוני נוסף. *אין צורך בחיזוק או עונש כדי שהצימוד יקרה*. הוא נוצר לבד. ללא כל התערבות.
התניה אופרנטית, היא קשורה לחיזוקים וענישה ודרכה אנחנו מלמדים התנהגויות ללא קשר לרגש בהכרח (תמיד יהיה רגש ברקע אבל בואו נפשט את הדברים). כלומר – אם הכלב שלי פתאום מפחד מרעם ואני אביא לו עוגייה הוא לא יגיד לעצמו – "הממממ, אם אני מפחד הוא מביא לי עוגייה". זה לא עובד ככה. אין קשר בין התגמול לבין הפעם הבאה שהוא יחווה פחד.
מה כן יכול לגרום לכלב להתנהג בצורה יותר מפוחדת?
סביר להניח, שאם נוסיף לסיטואציה עוד גורמים מלחיצים ומאיימים או שננסה לעשות משהו שהכלב ממש לא אוהב.
למשל, אם נלטף כלב שממש לא אוהב ליטוף בזמן פחד הוא עלול להתנהג בצורה שתיראה לנו יותר מפוחדת (שוב, אנחנו לא יכולים למדוד עוצמת רגש), כי הוא מנבא שנגיב בצורה שהוא לא אוהב. אם בזמן רעמים גם נטרוק דלתות בבית סביר להניח שתהיה אותה תוצאה עם הליטוף. אם נאפשר למעגל הפחד להמשיך להתקיים בכל פעם מחדש הפחד יכול להפוך לחרדה (פחד בלתי נשלט גם כשהיגרוי המאיים לא נמצא) ולא נתערב ונייצר חוויה נעימה כפי שתואר למעלה. להגיד שליטוף, אוכל, חיבוק, מגע, משחק או כל דבר שהכלב מחשיב כחיזוק יגביר את הפחד שלו *באופן גורף*, ככלל אוניברסלי, מבלי להתייחס להעדפות האישיות של הכלב, פשוט שגוי מהיסוד ולא נתמך ע"י שום גורם מקצועי.
אז מה נכון לעשות ברגעי פחד? – איך לעזור לכלב?
קודם כל, ללמוד אותו ואת ההעדפות שלו ברגעי פחד ואז להציע לו את מה שעוזר לו. פגשתי כלבים שהעדיפו להיכנס מתחת לשולחן ושאף אחד לא יתקרב אליהם.
פגשתי כלבים שישיבה לידם תוך כדי תרגיל נשימות עזר להם.
כאלה שמדיטציה עזרה להם.
כאלה ששמיכה עזרה להם.
כאלה שמגע עזר להם.
כל כלב מגיב אחרת וחשוב לעזור לו בצורה שהוא מבין וטבעי לו. תלמדו את הכלבים שלכם, תבינו מה עוזר להם ותפעלו בהתאם. אל תקחו דברים כמובן מאליו ובטח שאל תקשיבו להנחיות בצורה כוללנית ואוניברסלית. עכשיו יותר מתמיד שהחורפים הפכו להיות רועמים ורועשים יותר והכלבים הפכו להיות חרדתיים יותר.
